לא קל לארגן מפגש ספורטאז'ים. למה? ובכן, ספורטאז' אינו לנד קרוזר מצוחצח. הוא גם לא לנד רובר עם היסטוריה. אפילו לא איזו טראנו עייפה. הוא סתם ספורטאז', מהסוג שרואים בחניונים של סופר מרקטים כשהם עמוסים בילדים, או בידיהן של משפחות צעירות שרצו רכב שטח כמו של הגדולים, אך הבינו מהר מאוד שעדיף להן להתרחק מהשטח וכך גם להתרחק מהמוסך. בקיצור, טיול ספורטאז'ים זה לא דבר שהולך.
אבל בכל זאת, עם קצת מוטיבציה והרבה זמן מקלדת אפשר לעשות דברים יפים. זה מתחיל בהודעה על מפגש ומסלול שטח. אחד עם איזה ג'יפ יפאני נכנס לזלזל. אחר מדגיש שהספורטאז' לא יעבור שום דבר. אבל זה בסדר, לספורטאז'ים יש הילוך כוח, מנוע עצבני והרבה יכולת. וכך לאט לאט הם מגיחים ומגיבים באינטרנט, אותו קומץ של משוגעים לדבר שמבחינתם ספורטאז' עובר הכול, צריך רק מוטיבציה וקשרים עם המקומות הנכונים. ההוא עם הכחול מציין שבשבילו אין בעיה לעשות מסלול קשה, יש לו נעילות דיפרנציאל. הירוקה מתעדת פתיחת מהלך מתלה. יש למה לצפות.
שבת. לוח השנה אומר שסוף הקיץ הגיע. מזג האוויר לא פותח לוח שנה. בחוץ חם, לח, מגעיל. על כביש מספר 1 ממתינים ארבעה ספורטאז'ים. שנים אחרים עוברים בכביש בעצלתיים בדרך לנקודת המפגש בלטרון. בתחנת הדלק של מסילת ציון הולך ומתגבש שבט של ספורטאז'ים, וכל הזמן מצטרפים חדשים. יש מוסכניקים, אנשי היי טק, אדריכלים, עם ילדים, עם כלב, סתם לבד. בשעה תשע ורבע, באיחור אופנתי קל, ירון פותח הרצאה ומחלק מכשירי קשר. השיירה יוצאת לדרך. בכניסה לתל עזקה נוצר פקק קטן של ספורטאז'ים וכולם מעפילים אל ראש התל כדי לחזות בעתיקות. למקום הזה יש היסטוריה, דוד נלחם כאן בגוליית, מסביר ירון. היה כאן ניצחון דגול ומפואר, שהיה יכול להיגמר אחרת אם השמש לא היתה מסנוורת את גוליית. אחר כך ממשיכים לכיוון מזרח ושוב נכנסים אל השטח. הדרך הופכת קשה והחום מתתחיל להעיק, במיוחד על הספורטאז'ים. קריאות "מתחמם" נשמעות בקשר זו אחר זו והספורטאז'ים עוצרים באמצע שדה רחב ידיים. לא סתם שדה, שדה עם היסטוריה. יש כאן מערות פעמון, מסביר ירון וחושף פתח של מערה. כאן גרו מתיישבים יהודים בימי בר כוכבא וכאן נהגו להתחבא מפני הרומאים. בסוף, אחרי שנים של לחימה, הרומאים נצחו, אבל לפחות נתנו להם פייט טוב.
המסלול ממשיך להתעקל. אבנים, סלעים, שדות. בסוף מסיימים בחלקת יער סמוכה לחוות צלחות הלוויין שבעמק האלה. המיומנים שולפים גזיה. אחרים שולפים סנדווי'ץ. בתפריט- חזה עוף שמוכן במקום, שקשוקה, חריימה וטחינה תוצרת בית. האמיצים מנסים לטפס על ההר הסמוך. השפויים מעדיפים לאכול בשקט. דווקא כשגל החום נשבר, הארוחה מסתיימת. הכביש כבר קרוב והנשים רוצות הביתה. לפחות עד הפעם הבאה
